רבי ורבי אלעזר ברבי שמעון חלוקים בשאלה האם קידוש ידיו ורגליו של כהן, הנעשה לפני עבודת המקדש, מתבטל בכל לילה ודורש קידוש חדש בבוקר. לדעת רבי אלעזר ברבי שמעון, הקידוש נשאר בתוקפו גם במהלך הלילה, ואין צורך לחזור עליו.

אילפא מקשה על כך: אם הקידוש נשאר בתוקפו בלילה, האם גם המים שבכיור המקדש אינם נפסלים בלילה? רבי אמי מביא בשם רבי יוחנן שאלפא עצמו השיב מאוחר יותר שהמים אכן אינם נפסלים בלילה. אולם רבי יצחק בר ביסנא מערער על מסקנה זו.

משנה במסכת יומא מתארת מכשיר ששימש בבית המקדש, המוכני, אשר השתמשו בו להוריד את המים לבאר בכל לילה כדי למנוע את פסילתם. הגמרא מנסה להביא מקור זה כתמיכה לכך שרבי אלעזר ברבי שמעון סובר שהמים כן נפסלים בלילה. זאת בהתבסס על משנה מוקדמת יותר באותו פרק, המתארת את מקום שחיטת הפר של יום הכיפורים, אשר תואם לדעתו של רבי אלעזר ברבי שמעון: המקום שבין האולם למזבח, המיועד לשחיטת קודשי קודשים. אם המשנה המוקדמת תואמת לדעתו, מסתבר שגם המאוחרת תואמת לה. אך מאחר שניתן לפרש את המשנה לגבי שחיטה גם לפי דעתו של רבי, אין מסקנה חד-משמעית.

רבי יוחנן פוסק כי כהן שתורם את הדשן מהמזבח בסוף הלילה מקדש את ידיו ורגליו לאותו יום, אף על פי שעדיין לילה. אביי מסביר את הפסיקה לפי דעת רבי, ואילו רבא מסביר אותה לפי דעת רבי אלעזר ברבי שמעון. עולה קושיה על הסברו של רבא, אך היא נפתרת לבסוף.

שתי שאלות נוספות נידונות:

1.    האם יציאה מן המקדש מבטלת את קידוש הידיים והרגליים? מובאות ארבע ראיות לשאלה זו, אך כולן נדחות, והספק נשאר בעינו.

2.    האם טומאה מבטלת את הקידוש? שניים מן המקורות שהובאו בדיון הקודם נבחנים בניסיון להשיב גם על שאלה זו.